משטרה בעת צרה

הרבה יותר מדי מילים כבר נשפכו על הסגירה של הברזילי והבלוק - שני המועדונים המרכזיים בתל אביב. קמפיין תקשורתי מאסיבי שלקח את דרישת המשטרה של "מטר לאדם" והפך אותו לסמל. בכל חור ברשת דיסקסו את ההתנהגות הלא יפה של השוטרים באופן פרטני ומדוקדק.

לפני שלושה ימים סגרה המשטרה את מועדון הבאסס בירושלים. ההודעה לעיתונות על סיפור הסגירה הזה נשלחה לבדיוק אותם חורים ומקומות ברשת ואותם ערוצים, והתוצאה - ידיעה ב"וואלה תרבות" בלבד. עכשיו zv נכון aוואלה תרבות הוא אכן אחד מערוצי התרבות המרכזיים, אבל זה לא נראה כאילו המקרה עורר הרבה עניין בשאר המקומות שאליהם נשלחה ההודעה, וזה מרגיז משום שעם כל הכבוד לבלוק ולברזילי, איום על הבאסס הוא הרבה יותר משמעותי ודורש התייחסות רצינית.

הבאסס הוא לא מועדון ותיק במיוחד - בסך הכל הוא מגרד את השנה וחצי, זמן שבמהלכו הוא הספיק לחוות עליות ומורדות, להיות קרוב מאוד לסגירה ולחוות תור זהב מחודש. למרות זאת אין מה להשוות, אנחנו עדיין רחוקים מלהתקרב למספרי האנשים שפוקדים את המועדונים התל אביביים או לכמויות הדי ג'יים, האמנים והלהקות מהצמרת הבינלאומית שזורמים להם לתל אביב מדי שבוע. אבל עם כל הכבוד וההערכה (ויש גם זה וגם זה) לברזילי ולבלוק, קיומם בתל אביב הוא מובן מאליו. בלי להמעיט בערך הקשיים של בעלי המועונים התל אביביים, אם מישהו מהם יחליט מחר שנמאס לו ושהוא סוגר את הבאסטה כמות הקהל תגרום לפתיחת מועדון אחר בסופו של דבר שיהווה במה לסצנה התל אביבית הגדולה. אם מחר המשטרה תסגור סופית את הבאסס מי יהיה לא שפוי מספיק כדי לפתוח משהו כזה מחדש?

הבאסס הוא סימפטום של הרגשת התקווה המחודשת שליוותה את עלייתו של ניר ברקת לראשות עריית ירושלים, עיר שנמצאת על פי תהום. בעיר שאחוז ניכר מאוד מאוכלוסייתה מורכב מפלסטינים, חרדים ותושבי רפאים אמריקאים שבכלל לא מבלים בה את רוב ימות השנה, הקמתו של מועדון של ממש שמוקדש למוסיקה לא מיינסטרימית הוא לא דבר מובן מאליו בשום צורה והיה ונשאר בשורה מרעישה בנוף התרבותי הירושלמי. אני עדיין זוכר את הימים שלפני, כשהמקום היחיד שאפשר היה לערוך בו מסיבות חוקיות היה מועדון רוסי כושל שלבעליו הייתה נטייה לנסות לשכנע אותך לעזוב את כל הדאבסטפ-ברייקביט-טכנו-דראם אנ בייס הזה (שלא הצליח לשכנע אנשים לעזור אומץ וללכת לשם) ולארגן אצלו מסיבה או שתיים עם טייסטו. הבאסס הוא המוסד היחיד של הסצנה האלטרנטיבית הירושלמית שהחלל שלו יותר גדול מקופסת נעליים והוא משקף במידה רבה את התקוות של צעירים ירושלמים רבים שלמרות הכל יש להם עדיין מקום בעיר שבה הם גדלו ושאפשר לפעמים לראות גם אומנים בסדר גודל בינלאומי קרוב לבית. המקום היחיד שאליו הם יוכלו ללכת אם הבאסס לא יתקיים יהיה תל אביב.

המאבק הירושלמי הוא לא מאבק על כוח והשפעה, כי במאבק הזה כבר הפסדנו - המצב בשיח ג'ראח הוא דוגמה קטנה לניצחון החרדים והימין בקביעת המדיניות העירונית, עוד מלפני אבל גם בזמן כהונתו של ניר ברקת. המאבק עכשיו הוא פשוט מאוד על שמירת הקיים, על הישרדות של קהילה מסויימת שמקיימת סצנה תרבותית מסויימת שהיא אחת המרכזיות המתחזקות את הקיום החילוני בירושלים. אם ניר ברקת מעוניין להמשיך לכהונה נוספת בראשות עריית ירושלים, אם הוא אכן דואג לאינטרסים של אלו שהצביעו בשבילו ואם הוא מעוניין בהישרדות של אוכלוסייה ישראלית חילונית משמעותית בעיר בטווח הארוך, הוא חייב לדאוג לכך שמקומות כמו הבאסס יוכלו להמשיך לפעול בלי חשש מפשיטות משטרה סתמיות ושטותיות כמו זאת שקרתה לפני שלושה ימים.

- האמסטר

אה, וכמובן: