לראשונה נתקלתי בשם של כלבתא בתחילת דרכי המוסיקלית לפני מספר שנים בעודי ישוב על כיסא מרופד באוגנדה ומקשיב לתקליטים. זה היה ויניל שהדבר היחיד שעיתר אותו היה צילום של גולגלת של שור. לתומי חשבתי שמדובר, כמו שהצילום היה יכול לרמוז, בתקליט הבי מטאל זועם אבל החלטתי לנסות למרות הכל.
התקליט היה 12" (או בעברית: שניים-עשר אינצ'ים של מוסיקה על תקליט ויניל. כן, השחור הזה, כמו שהיה לפני הדיסקים והקאסטות) של כלבתא וספינקס - שותפו דאז ללייבל "בופאלו פריקוונסי" זצ"ל (הלייבל, לא השותף) - בשם "קונטקט ג'רוזאלם", והוא חרך לי את קצוות הנוירונים בהפתעה. היו אלה ימי שלטון המינימל טכנו הפאקוטקי ורצועת אלקטרו-ברייקס עם ניחוח רייבים כמו שלא נוגן בהרבה מקומות ברחבי הגלובוס שהם לא מחסנים נטושים בדרום לונדון, היה בשורות מרעישות לאספן תקליטים מתחיל כמוני בעיר הקודש הרחוקה. עד היום, הטראק הזה גורם למהומות רבתי ברחבות ריקודים תמימות ולמרות שהוא יצא ב-2004, בבאסים האנלוגיים התוקפניים שלו אפשר לשמוע את מהפכת הבאסים שהייתה אז עוד בחיתוליה המוקדמים (יש לי גם הרבה מה להגיד על הרמיקס של דקסורסיסט בנפרד, אבל זה כבר בפוסט אחר).
הוינילים כבר נגמרו בחנויות, אבל אפשר לקנות גירסה דיגיטלית כאן לדוגמא ואם אתם ממש רוצים ויניל אתם יכולים לבדוק אם יש יד שנייה כאן
שנים עברו מאז וכלבתא הפך להיות אחד מהיוצרים האלקטרוניים המעניינים והחשובים בעולם (כן, זה אומר גם מחוץ לארץ) תוך כדי חציית גבולות ז'אנריים מהאלקטרו שאיתו התחיל לדאבסטפ, דאנסהול ו-2סטפ. בדרך הוא גם הפיק את הימנון הדאבסטפ "נינג'ה אנחנו נינג'ה" (תנסו אתם לתרגם את זה לעברית ושזה לא ישמע צולע) שעוד ייזכר לשנים ארוכות כאחד המייצגים של תקופה וסצנה מסויימת. לפני יומיים (15.1.10) במסיבת דאב-אל-וואד בבאסס הירושלמי, כלבתא הוכיח בצורה חד משמעית עוד דבר - הוא גם די ג'יי בן אלף זונות שלא מרחם על הקהל אבל גם לא מזלזל בו, ולא ברור איך התפתח ממקום פרובינציאלי כמו ישראל.
אני לא מקנא באף אדם שלא היה בבאסס בערב הזה ושמע והרגיש במוח, בלב ובברכיים איך עושים את זה כמו שצריך. אבל לאורך כל הסט של כלבתא, כמו בכל לופ בכל טראק שהוא אי פעם כתב, אני הרגשתי את הרוח של אותה גולגלת של שור על תקליט ויניל באוגנדה מסתובבת לה על הפטיפון בשלושים ושלושה סיבובים לדקה.
-האמסטר
התקליט היה 12" (או בעברית: שניים-עשר אינצ'ים של מוסיקה על תקליט ויניל. כן, השחור הזה, כמו שהיה לפני הדיסקים והקאסטות) של כלבתא וספינקס - שותפו דאז ללייבל "בופאלו פריקוונסי" זצ"ל (הלייבל, לא השותף) - בשם "קונטקט ג'רוזאלם", והוא חרך לי את קצוות הנוירונים בהפתעה. היו אלה ימי שלטון המינימל טכנו הפאקוטקי ורצועת אלקטרו-ברייקס עם ניחוח רייבים כמו שלא נוגן בהרבה מקומות ברחבי הגלובוס שהם לא מחסנים נטושים בדרום לונדון, היה בשורות מרעישות לאספן תקליטים מתחיל כמוני בעיר הקודש הרחוקה. עד היום, הטראק הזה גורם למהומות רבתי ברחבות ריקודים תמימות ולמרות שהוא יצא ב-2004, בבאסים האנלוגיים התוקפניים שלו אפשר לשמוע את מהפכת הבאסים שהייתה אז עוד בחיתוליה המוקדמים (יש לי גם הרבה מה להגיד על הרמיקס של דקסורסיסט בנפרד, אבל זה כבר בפוסט אחר).
הוינילים כבר נגמרו בחנויות, אבל אפשר לקנות גירסה דיגיטלית כאן לדוגמא ואם אתם ממש רוצים ויניל אתם יכולים לבדוק אם יש יד שנייה כאן
שנים עברו מאז וכלבתא הפך להיות אחד מהיוצרים האלקטרוניים המעניינים והחשובים בעולם (כן, זה אומר גם מחוץ לארץ) תוך כדי חציית גבולות ז'אנריים מהאלקטרו שאיתו התחיל לדאבסטפ, דאנסהול ו-2סטפ. בדרך הוא גם הפיק את הימנון הדאבסטפ "נינג'ה אנחנו נינג'ה" (תנסו אתם לתרגם את זה לעברית ושזה לא ישמע צולע) שעוד ייזכר לשנים ארוכות כאחד המייצגים של תקופה וסצנה מסויימת. לפני יומיים (15.1.10) במסיבת דאב-אל-וואד בבאסס הירושלמי, כלבתא הוכיח בצורה חד משמעית עוד דבר - הוא גם די ג'יי בן אלף זונות שלא מרחם על הקהל אבל גם לא מזלזל בו, ולא ברור איך התפתח ממקום פרובינציאלי כמו ישראל.
אני לא מקנא באף אדם שלא היה בבאסס בערב הזה ושמע והרגיש במוח, בלב ובברכיים איך עושים את זה כמו שצריך. אבל לאורך כל הסט של כלבתא, כמו בכל לופ בכל טראק שהוא אי פעם כתב, אני הרגשתי את הרוח של אותה גולגלת של שור על תקליט ויניל באוגנדה מסתובבת לה על הפטיפון בשלושים ושלושה סיבובים לדקה.
-האמסטר
No comments:
Post a Comment